תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דִּבְרֵי תוֹרָה יֵשׁ בָּהֶן אִיסּוּר וְיֵשׁ בָּהֶן הֵיתֵר. יֵשׁ בָּהֶן קוּלִּים וְיֵשׁ בָּהֶן חוּמְרִין. אֲבָל דִּבְרֵי סוֹפְרִים כּוּלָּן חוֹמֶר. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. הָאוֹמֵר. אֵין תְּפִילִּין כְּדֵי לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה פָּטוּר. חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים חַייָב. אָמַר רִבִּי חִינְנְא בְרֵיהּ דְּרִבִּי אָדָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. חֲמוּרִים דִּבְרֵי זְקֵינִים מִדִּבְרֵי נְבִיאִים. דִּכְתִיב אַל תַּטִּיפוּ יַטִּיפ֑וּן. וּכְתִיב אַטִּיף לְךָ֔ לַיַּי֖ן וְלַשֵּׁכָר֑ וגו'. נָבִיא וְזָקֵן לְמָה הֵן דּוֹמִין. לַמֶּלֶךְ שֶׁשָּׂלַח שְׁנֵי 56a פַּלְמֵנְטָרִין שֶׁלּוֹ לִמְדִינָה. עַל אֶחָד מֵהֶן כָּתוּב. אִם אֵינוֹ מַרְאֶה חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵמַנְטֵירִין שֶׁלִּי אַל תַּאֲמִינוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד כָּתוּב. אַף עַל פְּי שֶׁאֵינוֹ מַרְאֶה לָכֶם חוֹתָם שֶׁלִּי וְסֵמַנְטֵירִין שֶׁלִּי תַּאֲמִינוּ לוֹ. כָּךְ בְּנָבִיא כָתוּב וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת. בְּרַם הָכָא. עַל פִּ֨י הַתּוֹרָ֝ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
יש בהן קולין. דלפעמים מצינו שהקל בהם כדקתני במתני' וכדמסיק:
דתנינן תמן. איידי דקאמר בברכות דתנינן תמן מעתיק הכא כן:
אל תטיפו יטיפון. פסוק הוא במיכה שהיה הנביא אומר להם בשם ה' שראוי למנוע מהם דברי נביאות הואיל ואינם משגיחין ומבזים דבריו כמו שאמר אל תטיפו יטיפון לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות לפי שאינם חפצים אלא בדברי שקר וכזב כמו שמסיים שם לו איש הלך רוח ושקר כזב אטיף לך ליין ולשכר והיה מטיף העם הזה וצוה השם למנוע דברי נביאות מהם אבל בדברי הזקנים לא מצינו כן אלא אע''פ שאינם משגיחין אמרה תורה והגידו לך את דבר המשפט וענש להממרים ואינם שומעין הרי שחמורים דברי זקינים מדברי נביאים:
פלימנטרין. מלה לעז היא הבא בשליחות המלך לעשות ולפקח על הדבר נקרא פלימינטרוס:
סמנטירין. סימן כתב וחותם המלך:
ברם הכא ע''פ התורה אשר יורוך. אשר הם אומרים כך ציותה התורה מבלתי אות וסימן תאמין להם:
הַתּוֹרָה אָֽמְרָה. אַרְבַּע טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת. עֲשָׂאָן חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת שֶׁלְאַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת חַייָב. רִבִּי בָּא רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיּוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה כְּגוֹן הַשֶּׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְפּוּר וְיוֹרֶה בְדָבָר שֶׁעִיקָּרוֹ מִדִּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשׁוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. כְּגוֹן הַנְּבֵילָה וּכְגוֹן שֶׁרֶץ שֶׁעִיקָּרָן מִדְּבְרֵי תוֹרָה וּפֵירוּשָׁן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִין. וְהוּא שֶׁיִּגְרַע וְיוֹסִיף בְּדָבָר שֶׁהוּא מְגָרֵעַ וְהוּא מוֹסִיף. זָחֲלִין אַפּוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה. אֲמַר לֵיהּ. צְרִיךְ לָךְ שְׂחַק לָךְ. לָא צְרִיךְ לָךְ הַפְלִיג עֲלָךְ. תְּלַת עֶשְׂרֶה שְׁנִין עֲבַד עֲלִיל קוֹמֵי רַבֵּיהּ דְּלָא צְרִיךְ לֵיהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. אִילּוּ לֹא דַייוֹ אֶלָּא שֶׁהָיָה מְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ. שֶׁכָּל הַמְקַבֵּיל פְּנֵי רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְקַבֵּל פְּנֵי שְׁכִינָה. הָתִיב רִבִּי בֶרֶכְיָה. וְהָא תַנִּינָן. גּוּפָהּ שֶׁלַּבַּהֶרֶת כִּגְרִיס הַקִּילְקִי מְרוּבָּע. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. מָאן דְּאָמַר דְּכַן. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וְהָא תַאנֵי. שְׁתֵּי פָרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָּה. אָמַר לֵיהּ. הִיא תְפִילִּין הִיא מְזוּזָּה. 56b הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. וְהָא תַנֵּי. בַּצִּיצִית אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. עֲשָׂאָן שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת שֶׁלְּאַרְבַּע חוּטִין. אָמַר לֵיהּ. גָּרַע וְלֹא הוֹסִיף. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא תַנֵּי. שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. שִׁילְּשָׁן שְׁלִישׁ לִרְבִיכָה שְׁלִישׁ לַחַלּוֹת שְׁלִישׁ לָרְקִיקִים. אָמַר לֵיהּ. מִיגְרַע מִן הָֽרְבִיכָה וּמוֹסִיף עַל הַחַלּוֹת וְעַל הָֽרְקִיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל גרע ולא הוסיף הוא. שהרי לא הוסיף כלום אלא במה שמגרע מהגדיל ניתוסיף בעצמו מן הפתיל ואין כאן אלא גורע:
והתני שליש לרביכה. בפ''ו דמנחות תנן התודה היתה באה חמש סאין וכו' עשרים עשרון עשרה לחמץ עשרון לחלה ועשרה למצה ובמצה שלשה מינין חלות ורקיקים ורבוכה. ואלו ג' מינין סל מצה היו שוין שהיה נותן שלשה עשרונים ושליש לכל מין ותני עלה בברייתא ומייתי לה התם בפ' שתי מדות דף פ''ט ע''א דחצי לוג שמן לתודה שהיה מביא חוצהו מחצה לחלות ולרקיקין ומחצה לרבוכה כדדריש התם ומד''ס הוא:
שילשן. והשתא אם הזקן ממרא הורה לשלש בשמן לכל המינים בשוה שליש לרבוכה ושליש לחלות ושילש לרקיקים ונמצא זה מוסיף לחלות ולרקיקים וגורע מן הרבוכה:
א''ל מיגרע וכו'. כלומר דאין ה''נ דיש כאן גרעון ברבוכה מחמת שעשה הוספה בחלות ורקיקין ודמיא לתפילין דבא הגרעון של הד' בתים מכח הוספת החמישי והכא נמי בא הגרעון של הרביכה מכח התוספת של חלות ורקיקין א''נ דקא פשיט ליה דשאני הכא דאע''ג דיש כאן גרעון ותוספת מ''מ לא הוו בדבר אחד דהגרעון הוא ברבוכה והתוספות בחלות ורקיקין ואנן מוסיף וגורע בדבר אחד בעינן כמו בתפילין או בגריס דנגע:
זחלין אפוי דר' הושעיא. אהא דאמר ר' יוחנן בשמו קאי. ודוגמתו תמצא בריש פרק כיצד מעברין דגרסי' התם רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין מ''ד מאברין מוסיפין לה אבר ומ''ד מעברין כאשה עוברה וקאמר התם ר' יוחנן בשם ר' הושעיה מוסיפין לה אבר תלה עינוי ואסתכל ביה אמר ליה למה את מסתכל בי צריך לך וכו' כדהכא. וכן הא דקאמר זחלון אפוי מיתפרשא כמו התם כלומר שר' הושעיה נתן עיניו להסתכל בר' יוחנן כד אמר שמעתתא משמיה וא''ל ר' יוחנן למה את מיסתכל בי:
התורה אמרה ארבע טוטפות. כלומר שהרי החכמי' הם שאמרו כן דכך דרשינן לטוטפות טט בכתפי שתים ופת באפריקי שתים וכך הוא שציותה התורה לעשות ד' טוטפות מד' פרשיות ואם עשאן הד' פרשיות בחמשה טוטפות על דברי סופרים הוא עובר וחייב:
שעיקרן מד''ת ופירושן מדברי סופרים דכתיב על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך כדמפרש ואזיל:
כגון נבלה ושרץ. שטומאתן כתוב בתורה ופירושן בכמה שיעורן לטמא ובמה היא טומאתן מדברי סופרים הוא לפי מה שדרשו שהנבלה מטמא בכזית ובמשא כדדרשינן והאוכל והנושא ליתן שיעור לנושא כדי אכילה והשרץ בכעדשה ואינו מטמא במשא כ''א במגע:
ר' זעירא. פליג ואמר כגון נבלה ושרץ שעיקרן מד''ת ופירושן מד''ס כלומר כדוגמתן אבל אינו חייב אם הורה בנבלה ושרץ עצמן משום דבעינן והוא שיגרע ויוסיף כלומר שיוסיף בהוראתו על מה שפירשו חכמים ובזה הוא גורע כדמסיים בדבר שהוא מגרע הוא מוסיף וכגון תפילין דאם אמר חמשה טוטפות הרי הוא מוסיף על דברי חכמים ובזה הדבר בעצמו גורע הוא דקי''ל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול ונמצא פוסל את הד' טוטפות בתוספתו:
עשאן. כלומר אם הזקן ממרא הורה שלא יהו עושין גדיל אלא ג' אצבעות בד' חוטין וקס''ד דזה גורע ומוסיף הוא דמה שמוסיף בפתיל גורע הוא בגדיל:
צריך לך שחק לך. אם אתה שוחק והנאך על זה שאני צריך לך ולשמעתתך:
לא צריך לך הפליג עלך. כלומר איני צריך לך ולזו הלכה שאמרתי משמך שכבר אמרו אחרים כן ולא עוד אלא שהפליגו יותר עלך וממה שאמרת וכדאמר ר' זעירא:
תלת עשרי שנין. וקאמר הש''ס אע''ג דאמר לו ר' יוחנן כן מ''מ היה בא לפניו אח''כ שלש עשרה שנה ואע''פ שלא היה צריך לשמעתתיה וע''ז קאמר ר' שמואל דיו לו שכר בזה שהיה מקבל פני רבו בכל יום:
התיב ר' ברכיה. על הא דקאמר ר' זעירא והוא. שיגרע ויוסיף ובדבר שהוא מוסיף גורע ובעי הא בכה''ג שייך ג''כ לומר בענין שיעור הנגע דתנן בפ''ו דנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס תשע עדשות מקום העדשה ארבע שערות והשתא אם הזקן ממרא אמר שאין צריך להיות הגריס מרובע אלא אם יש בנגע שיעור גריס בין הכל טמא ואע''פ שאין ארכו כרחבו נמצא מוסיף הוא בשיעור האורך וגורע בשיעור הרוחב והוי גורע מחמת שהוא מוסיף כתפילין:
מאן דאמר הכן. אין הכי נמי איכא מ''ד כן דמשכחת לה אף בדין הנגעים כמו כן:
והתני שתי פרשיות שבמזוזה. ואם הוסיף פרשה אחרת פוסל הוא את המזוזה ונמצא מוסיף וגורע הוא:
היא תפילין היא מזוזה. דין אחד להם וכשאמרו הוסיף בתפילין מזוזה נמי בכלל:
התיב רב המנונא. והא בציצת נמי משכחת לה דתני בציצית צריך שיהא ד' אצבעות של אגודל מהגדיל בארבעה חוטים וזהו פירושן מדברי סופרים דדרשי גדיל ב' גדילים ד':
משנה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר וְהַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ וְהַמְווַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ מִיתָתוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר אָנֹכִי אֶדְרוֹשׁ מֵעִמּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
מתני'. מה שלא שמע. מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם:
ומה שלא נאמר לו. אלא לחבירו והוא שמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמר לו שנים אלו נביאי השקר הן ומיתתן בחנק דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע מעולם את אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו ומת הנביא ההוא וכלי מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
אבל הכובש על נבואתו. שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:
והמוותר על דברי הנביא. שמפקיר דבריו ולא חשש למה שאמר לו הנביא:
מיתתו בידי שמים. דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי קרי ביה לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי הרי שלשתן בכלל וכתיב אנכי אדרוש מעמו שמיתתו בידי שמים:
הלכה: וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר כול'. הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶׁלֹּא שָׁמַע. כְּצִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה. וּמַה שֶׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כַּחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר נְבִיא אֱמֶת הָיָה אֶלָּא שֶׁהָיָה לוֹ קִיבּוֹסֶת וְהָיָה שׁוֹמֵעַ מַה שֶׁיִּרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הָעֶלְיוּן וְיוֹרֵד וּמִתְנַבֵּא בַשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן. אֲמַר לֵיהּ חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. כָּל סֻמָּא דְמִילְּתָא לָא דָא הִיא אֶלָּא לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָה֭ אֶפְקוֹד אֶתְכֶ֑ם. כָּל יָמָיו שֶׁלִּמְנַשֶּׁה אֵינָן אֶלָּא חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֶשְׂרִים שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְּמַעֲלָה עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִים. וּשְׁתַּיִם שֶׁלְאָמוֹן וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שֶׁלְיֹאשִׁיָּהוּ. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיְהִ֣י ׀ הַשָּׁנָה הַהִ֗יא בְּרֵאשִׁית֙ מַמְלֶ֨כֶת֙ צִדְקִיָּהוּ מֶֽלֶךְ יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הַחֲמִשִּׁית בַּחוֹדֶשׁ הַֽחֲמִישִׁ֑י אָמַ֣ר אֵלַ֡י חֲנַנְיָה֩ בֶן עַזּ֨וּר חַנָּבִ֜יא אֲשֶׁ֤ר מִגִּבְעוֹן֙ בֵּית יְי לְעֵינֵ֧י הַכֹּֽהֲנִ֛ים וְכָל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ כֹּֽה אָמַ֞ר יְי צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר שָׁבַ֕רְתִּי אֶת עוֹל מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ אֶל הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה אֶֽת כָּל כְּלֵי֖ בֵּ֣ית יְי אֲשֶׁ֨ר לָקַ֝ח נְבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר מֶֽלֶךְ בָּבֶל֙ מִן העִיר הַזֹּאת וַיְבִיאֵם֭ בָּבֶֽל׃ אָמַר לוֹ יִרְמְיָה. אַתָּה אוֹמֵר. בְּע֣וֹד ׀ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֗ים אֲנִ֤י מֵשִׁיב֙ וגו'. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁנְּבֽוּכַדנֶאצַּ֤ר בָּא וְנוֹטֵל אֶת הַשְׁאָר. בָּבֶ֥לָה יוּבָא֭וּ וְשָׁ֣מָּה יִֽהְי֑וּ וגו'. אָמַר לוֹ. תֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֵיהּ. אֲנִי מִתְנַבֵּא לְרָעָה וְאֵינִי יָכוֹל לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרַיי. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְהָבִיא רָעָה וּמִתְנָחֵם. וְאַתָּה מִתְנַבֵּא לְטוּבָה. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ הוּא צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לֹו. לָאו. אַתְּ הוּא שֶׁאַתְּ צָרִיךְ לִיתֵּן סֵימָן לִדְבָרֶיךָ. אָמַר לוֹ. אִין כֵּינִי הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן אוֹת וּמוֹפֵת בְּאוֹתוֹ הָאִישׁ. הַשָׁנָה הַהִיא הוּא מֵת. כִּי סָרָה דִבֵּר עַל יי. וַהֲוָת לֵיהּ כֵּן וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי׃ שָׁנָה אֲחֶרֶת הָֽיְתָה וַתָּ מַר הָכֵין. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְצִוָּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בֵיתוּ לְהַסְתִּיר אֶת הַדָּבָר שֶׁיּוֹצִיאוּהוּ אַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת נְבוּאָתוֹ שֶׁל יִרְמְיָה שֶׁקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כצדקיה בן כנענה. שניבא לאחאב מה שלא שמע מעולם:
כחנניה בן עזור. ששמע דברי ירמיהו והיה מתנבא כדלקמן:
נביא אמת היה. בתחלה:
אלא שהיה לו קיבוסת. צער ודאגה מלשון קבסתן בפ' ד' מיתות צערתני א''נ לשון טעות היא וכן התם מיתפרשא כמו כן הטעתני ודבר שאינו שאלת וכלומר שהיה טועה בעצמו כשהיה שומע פורענות מה שהתנבא ירמיהו על הכלים הנותרים בבלה יבאו וגו' והיה יורד ומתנבא בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו' וכדמפרש לקמיה טעותו:
כל סמא דמילתא. סוף דבר אינו אלא כזה. החשבון שהרי כתיב לפי מלאת לבבל שבעים שנה וגו' והיה חושב כל ימיו של מנשה וכו' ומפני שכבר נגזרה גזרה בימי חזקיהו שאמר לו ישעיהו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' בבל. והיה טועה לומר שאחרי מות חזקיהו כשהתחיל מנשה להרשיע התחיל החשבון ועשרים הראשונים של מנשה אינם מן החשבון שלא היה בר עונשין בידי שמים ונשארו ל''ה משנותיו וב' של אמון ול''א של יאשיהו הרי ס''ח הדא הוא דכתיב בראשית ממלכת וגו' אמר בעוד שנתים ימים וגו' שהוא למלאת שבעים שנה:
א''ל לאו. אלא אתה ירמיהו הוא שצריך ליתן סימן לדבריך שאין החשבון שלי כלום:
אין כיני. אם כן הוא הריני אני נותן אות ומופת וכו':
והות ליה כן. שמת באותה שנה ומה שכתוב בשנה ההיא בחדש השביעי והרי חדש השביעי משנה אחרת הוא אלא מלמד וכו':
הַכּוֹבֵשׁ עַל נְבוּאָתוֹ. כְּיוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹנָה בֶּן אֲמִיתַיי נְבִיא אֱמֶת הָיָה. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֹו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ק֠וּם לֵ֧ךְ אֶל נִֽינְוֵ֛ה הָעִ֥יר הַגְּדוֹלָה֭ וּקְרָ֣א עָלֶי֑הָ כִּי עָֽלְתָ֥ה רָֽעָתָם֭ לְפָנָי׃י אָמַר יוֹנָה. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַגּוֹיִים קְרוֹבֵי תְשׁוּבָה הֵן. וַהֲרֵינִי הוֹלֵךְ וּמִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם וְהֵם עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וּפוֹרֵעַ מִשּׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁלְּיִשְׂרָאֵל. וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת. לִבְרוּחַ. וַיָּקָ֚ם יוֹנָה֙ לִבְרוֹחַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵי֭ יְי וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה ׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
והקדוש ברוך הוא בא ופורע משונאיהן של ישראל. כינוי הוא שאין ישראל רוצין לחזור בתשובה ואין לי תקנה אלא לברוח מכאן לפי שאין הנבואה שורה בחוץ לארץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source